פסק-דין בתיק ע"א 6094/03

השופטת ע' ארבל:

1.        זהו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופטת שטרנברג-אליעז) בת.א. 3098/98, מיום 12.5.03, לפיו התקבלה במלואה  תביעת  המשיב לאכוף על המערערת 1 את החוזה שנחתם ביניהם. המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב השאלה האם הצדדים הפרו באופן הדדי את החוזים שנכרתו ביניהם ועל תביעת המשיב מהמערערים למלא את התחייבויותיהם על-פי חוזים אלה.

עיקרי העובדות

2.        בשנת 1997 ביקשו המערערים לרכוש מהמשיב שתי חברות שבבעלותו- ש.י. וליש (1995) בע"מ ו-מ.י. וליש בע"מ שעסקו בייבוא מוצרי חשמל ואלקטרוניקה. המשיב נענה להצעה לאחר שהחליט אותה עת לעסוק בתורה במקום בעסקים.

3.        ביום 1.7.97 נכרתו בין מערערת 1 למשיב שלושה חוזים:

א.   "הסכם העברה"- לפיו הועברו לרשות המערערת 1 המלאי והסוכנויות הבלעדיות, לרבות זכויות ההפצה והשיווק הבלעדיים. המועדים לתשלום פורטו בגוף ההסכם אך נקבע כי התמורה עצמה תוסכם רק לאחר שתיערך ספירת מלאי.

ב.    "הסכם למתן שירותי ייעוץ"- לפיו התחייב המשיב לתת למערערת 1 שירותי ייעוץ לתקופה של ארבעים ושמונה חודשים תמורת ארבעה מיליון ש"ח שיסולקו בארבעים ושמונה תשלומים חודשיים שווים. המשיב היה אמור לקבל לידיו ארבעים ושמונה שיקים מעותדים להבטחת התשלומים. בהסכם נקבע כי במקרה בו לא ישולם למשיב אחד מהתשלומים במועדו, תעמוד יתרת התמורה לפירעון מיידי.

ג.    "הסכם מקשר"- לפיו ההסכמים מהווים מקשה אחת. כמו כן קובע ההסכם כי ישולמו למשיב מאה אלף ש"ח עבור המוניטין, הידע וזכויות ההפצה, וכי שווי המלאי יחושב על-פי מחירי עלות. 

4.        יומיים לאחר החתימה על ההסכמים האמורים, נחתם מסמך "closing". במסמך זה נקבע, בין היתר,  כי המערערים 2-4 יערבו אישית להתחייבויות המערערת 1. כמו כן נקבעו במסמך זה הביטחונות לביצוע ההתחייבויות, ערבויות, משכונות ויפויי כוח.

5.        ביום 12.11.98 הגיש המשיב נגד המערערת 1 כתב תביעה בסדר דין מקוצר, על מנת לאכוף עליה את החיובים כספיים המגיעים לו על-פי החוזים האמורים. התביעה הוגשה נגד המערערת 1 מכוח החוזים שנכרתו ונגד שאר המערערים מכוח ערבותם. במסגרת זו תבע המשיב ארבעים ושניים תשלומים נוספים עליהם הוסכם בהסכם הייעוץ (סה"כ 3,499,986=42X83,333 ש"ח); מע"מ על סכום זה (סך של 594,998 ש"ח); וכן הפרשי הצמדה בגין פיגור בתשלומי הסכם ההעברה כקבוע בחוזה (26,730 ש"ח). סך כל תביעתו עמד על 4,121,714 ש"ח.  

6.        למערערים ניתנה ביום 17.6.99 רשות להתגונן. המערערים טענו, כי בהודעה מיום 7.12.98 ביטלו את החוזים שכרתו עם המשיב עקב הפרה יסודית מצד המשיב של תניות במערכת החוזים. לטענתם, עיקר ההפרה היא באי מתן שירותי ייעוץ על-ידי המשיב ובסירובו למסור לעיונם את ספרי הנהלת החשבונות של החברות. המערערים העלו שורה ארוכה של טענות כנגד המשיב המייחסות לו פעולות מרמה, זיוף, הונאה, חוסר תום לב ועוד, שבעזרתן הצליח, על פי הנטען, להונות את המערערים ולרכוש את אמונם. בנוסף, טענו המערערים כי שילמו למשיב מיליון ש"ח עבור הסכם הייעוץ, ולא חצי מיליון ש"ח כפי שטען המשיב. בקשת הרשות להתגונן נתמכה בתצהיר ארוך ומפורט בו פירט בהרחבה רבה המערער 2 את כל טענותיו כנגד המשיב.

7.        לעומתם טען המשיב, כי הודעת הביטול של המערערים נשלחה אליו כשנה וחצי לאחר כריתת החוזים, וכי הודעה זו חסרת תוקף ונשלחה בחוסר תום לב. לטענתו, למערערים אין עילה לביטול החוזים וטענותיהם נגדו חסרות בסיס. כמו כן טען המשיב כי המערערים זכו מצידו לשיתוף פעולה מלא, וכי הם ביצעו בעצמם ובאמצעות מומחים בדיקות של החברות ושהו במשרדי העסק ימים רבים על מנת ללמוד על פעילותו. לפיכך, טען, אין מקום לטענת ההטעיה שהועלתה על-ידי המערערים, וכן אין מקום לטענת השבה של הממכר 5 שנים לאחר המכירה. 

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

8.        בית המשפט המחוזי, בפסק דין מפורט ומנומק כדבעי, ניתח את פרשת הראיות שנפרשה בפניו על-ידי הצדדים, והסיק מתוכה כי לטענות הקשות שהעלו המערערים נגד המשיב אין על מה לסמוך. בית המשפט ציין ארבעה נתוני יסוד שאינם שנויים במחלוקת:

א.        המשיב העביר לידי המערערים את נכסי חברת הייבוא מ. וליש בע"מ וחברת ש.י וליש (1995) בע"מ שכללו את עסקי החברות, רשימת הלקוחות, מחשבים על המידע שבהם, כלי רכב והמלאי העסקי, כל זאת כמוסכם.

ב.        המערערים קלטו את עסקו של המשיב, אולם לא נתנו הערבויות שנועדו להבטחת חיובם, קרי לא נרשם שעבוד על דירת המערער 2 ורעייתו, כפי שסוכם במסמך ה"closing" ולא נמסרו ארבעים ושמונה השיקים שנועדו להבטחת התמורה כפי שסוכם בהסכם למתן שירותי הייעוץ.

ג.        המערערים לא שילמו את התמורה במלואה כפי שסוכם.

ד.        המערערים ממשיכים לנהל את העסק שרכשו מהמשיב, עד היום.

9.        עוד נקבע בפסק דינו של בית המשפט המחוזי כי הסכם הייעוץ בין הצדדים נערך לבקשת המערער 2 מטעמים של תכנון מס, אשר בית המשפט ראה בהם למעשה התחמקות ממס. כמו כן קיבל בית המשפט קמא את עדותו של המשיב כי היה נכון לבוא ולייעץ בכל עת שיקרא לשם כך. לפיכך דחה בית המשפט את גרסת המערערים לפיה הפר המשיב את הסכם הייעוץ.